אני לא כל כך טיפוס של בתי קפה. זה תמיד נראה לי מוזר לצאת במיוחד מהבית רק כדי לשבת סתם ככה בבית קפה ולקרוא, נגיד. לפ-טופ כדי להיראות עסוקה או אפילו ממש לעבוד אין לי, לבהות בקירות משעמם אותי מהר, ואם אני פוגשת אנשים בערב, זה בדרך כלל בבר ולא בבית קפה. אבל עופר דרדר אותי באמצעות הבלוג החדש שלו היה טעים?, ועשה לי חשק לנסות ולבדוק אם יש בית קפה ראוי בסביבה. חברים שבדיוק באו ושונאים עשן סיגריות עוד יותר ממני (ולכן בר לא בא בחשבון, למרבה הצער) הצעידו את התכנית עוד קצת קדימה והציבו אתגר – לשבת בבית קפה. אימצתי את המוח וניסיתי להיזכר במשהו בסביבה שנראה ראוי באיזו מן הפעמים שעברתי ליד, ונזכרתי בבית קפה בכיכר מסריק שאני עוברת לידו כל הזמן ואף פעם לא מעיפה בו מבט נוסף.
ב-Numa ניגנו שני גיטריסטים את הז'אנר הידוע לשמצה ג'אז-בתי-קפה. בעיני החברים שלי זה היה נחמד. בעיני, כחובבת מינגוס–דולפי–אורנט, זה עשוי היה להיות נסבל מקסימום כמוזיקת רקע, אבל הווליום היה טיפה גבוה מכדי שאפשר יהיה להתעלם או אפילו סתם לדבר בלי להתאמץ. הגיטריסטים גם תפסו לא מעט מקום בבית הקפה הקטנטן והצפוף גם כך, אז התיישבנו בחוץ.
לא היינו רעבים במיוחד, ככה ששמחנו לראות מנות לא סטנדרטיות באיזור ה-Small Delights בתפריט, וכך עשו את דרכן לכיווננו קרואסון גבינות מלוח (12 ש"ח), ארנצ'יני (שלושה כדורי ריזוטו פטריות ופרמז'ן מטוגנים בציפוי פריך, 16 ש"ח) וצלחת גבינות ופירות שהגיעה עם שתי לחמניות קטנות, חמאה וריבה (39 ש"ח). קרואסון הגבינות היה קטן וטעים, מסוג הדברים שצריכים להיות בכל בית קפה ומוזר שאין – לפעמים פשוט צריך משהו לא מתוק ליד הקפה. את הארנצ'יני לא טעמתי אבל נצפו סימני הנאה מהצד השני של השולחן, ובצלחת הגבינות מצאנו חמישה סוגי גבינות ברמות שונות חריפות (שלא לומר סרחון אבל היי, ידענו למה אנחנו נכנסים…) עם פרוסות שזיפים, תפוחים ונקטרינות. שוקו קר די מבאס בטעם שוקולית ליווה את העניין.
טיול למקרר העוגות (מכינים הכל במקום) הפיק טארטלט אגסים שנראה פשוט נפלא. למרבה הצער, מעבר קצר בתנור (הם לא מחממים במיקרו) הביא אותו לשולחן כשהוא חצי חם חצי קר, וסיבוב נוסף בתנור עדיין לא הביא אותו לטמפרטורה אחידה ולעומת זאת ייבש לו את הצורה. החזרתי את הטארטלט וביקשתי במקום עוגת גבינה אפויה, למרות שאני מאוד סקפטית לגבי עוגות גבינה לא ביתיות (שלא לומר, לא של אמא שלי). הכפית הראשונה השאירה אותי מופתעת – מדובר בעוגת הגבינה הטובה ביותר שאכלתי אי פעם בתל אביב. אוורירית, נימוחה וכל מילה נפלאה אחרת שאפשר לייחס לעוגת גבינה אפויה. פשוט פלא.
השירות היה אדיב מאוד, וגם השיחה הקצרה עם האנשים שמאחורי הבר בדרך להצצה במקרר העוגות היתה נחמדה, פרט למישהי (אולי בעלת המקום) שמשום מה שמרה על ארשת פנים רצינית על גבול החמוצה וקצת ביאסה את ההרגשה.
בסך הכל מקום חמוד להפליא, קצת צפוף, די טעים ועם אופציות קצת יותר יצירתיות לכרסומים לא מחייבים, וכמובן עוגת גבינה גאונית.
Numa, כיכר מסריק 16, תל אביב.
Veni, Vidi, Narravi 
רגע, מה בעצם קורה עכשיו? אני אמור ללכת לשם ולכתוב ביקורת מקבילה? 😉
מזל טוב על ההצטרפות לכת דרי בתי-הקפה, ועוד יותר מזל-טוב על הבלוג החדש – מגניב ביותר!
תודה רבה! 🙂
לגבי חלוקת עבודה, זה מאוד פשוט. הנה, תרשום ותתלה על המקרר:
אם אתה הולך לאכול איפשהו, אתה כותב על זה אצלך.
ואם אתה הולך למשהו שקשור למוזיקה, תקח אותי איתך ואז תבוא לכתוב כאן. 😈
This is not a comment
נומה זה הקפה הקבוע שלי בחצי שנה האחרונה (גם אני בדרי בתי-הקפה) ולמי שעוד לא מכיר האוכל שם מה-זה-טעים! ברצינות. הם ממש משקיעים שם במנות. לא משהו מהנוף הרגיל בתל-אביב. והארנצ’יני שהיא מזכירה למעלה, אני כן טעמתי אותו. הרבה פעמים. מאאאד מומלץ!
אגב, גם הפאב הצמוד (השיילוק) זה אחלה מקום לסיים בו ערב!
תתחדשי !
יונתן: אני בטוח חוזרת לשם לעוד סיבוב. (: גם לשיילוק אף פעם לא נכנסתי, תמיד נראה צפוף מבחוץ. אבל היי, זה כל כך קרוב, אם יש סיכוי לעוד שכונתי טוב בסביבה זה שווה את הנסיון (מקווה שלא מעושן שם כמו בסילון).
ליאור: תודה! 🙂 זה הולך להיות בלוג קבוצתי (ברגע שאני אתגבר כאן על איזו בעיה טכנית קלה), אתה מוזמן לכתוב כאן אם אתה רוצה במה לענייני תרבות שהם לא יין ואלכוהול. 🙂