אבו שוקרי המקורי או אותנטי my ass

כשנמצאים באבו גוש, אי אפשר שלא לעצור לאיזו ארוחה. לא משנה שעדיין לא הגיע הרעב האמיתי של הצהרים, לא משנה שחוויות האכילה הקודמות שם נעו בין בינוניות לממש מבאסות, לא משנה שאני לא מתה על שיטת נזרוק-לכם-כמה-סלטים-על-השולחן-ואחר-כך-תגלו-כמה-זה-עולה-לכם. הגענו לאבו גוש לקונצרט צהרים בכנסיית קריית יערים ואחריה באה הארוחה הבלתי נמנעת. הפעם עצרנו באבו שוקרי שעל רח' השלום 6. כן מקורי, לא מקורי, לא עוקבת, אבל שלט המקורי + תמונה תלוי שם במקום בולט. המון אנשים בפנים ובחוץ, ואיכשהו הגענו בין שני גלים גדולים וקיבלנו שולחן מהר. כמה דקות אחר כך כבר הצטברו הרבה אנשים בתור מאולתר שחציו בתוך המסעדה העמוסה וחציו בחוץ. המלצרים רצו עם הצלחות בין העומדים והיושבים בנסיון לא לגמרי מוצלח לא להפיל שום דבר ואף אחד והיה רועש, רועש מאוד.

הפלאפלים שהגיעו קצת אחרי שהתיישבנו היו נחמדים אבל די סתמיים. החומוס שהגיע אחר כך לא הלהיב אותי, אבל קשה להגיד שאני חומוסאית גדולה. יש שיגידו שאני ממש פושעת חומוס שמעדיפה כל משחה אנמית על פני גרגרים עם טעם, ועד שהנושא הזה לא ייבחן לעומק, אני משאירה את נושא החומוס באבו שוקרי פתוח ומרשה לכם לקחת אותי בערבון מוגבל בנושא הספציפי הזה.

הסלטים שהגיעו לשולחן (תוספת 15 ש"ח לכל סועד) היו סבירים מינוס ובעיקר סטנדרטיים להחריד. סלט הירקות היה נטול תיבול לחלוטין, פשוט ערימה של מלפפונים, עגבניות וחסה חתוכים, והפיתות סתמיות, סופרמרקט סטייל. לתומי חשבתי שקבבים (40 ש"ח) הם בחירה בטוחה כמעט בכל מקום, אבל הקבבים שהזמנתי היו מבאסים על גבול הבלתי אכילים, והגיעו עם צ'יפס שהמלצר הצהיר שהוא גרוע ולכן הוא יביא לנו עוד מעט צ'יפס יותר טוב. כמויות השמן הוציאו את שארית החשק לצ'יפס. האורז שהגיע במקום היה סתם אורז לבן וסר טעם שזרקו עליו כף של רוטב כתום עם שעועית שלא עשה בשבילו שום דבר טוב. כל הכבודה הזאת ביאסה אותי כל כך שפשוט ביקשתי שיפנו את הצלחת שלי. המלצר התעקש להציע משהו במקום, ולמרות שכבר לא ממש התחשק לי לאכול, ניסיתי את הפלפל הממולא שהיה סתמי וגם הוא עם יותר מדי שמן. שיפודי הפרגיות (40 ש"ח) שהוזמנו איפשהו במורד השולחן היו נחמדים, בכל זאת זה משהו שקצת קשה לקלקל.

הקפה שהזמנו בסוף הארוחה הגיע בכוסות שנראו כאילו נשפך עליהן קפה מבחוץ מתישהו בחצי שעה האחרונה, וכבר הספיק להתייבש ולהתקשות בדוגמאות מרהיבות על הדופן החיצונית של הספל. על שלי היה גם ליפסטיק. ויתרנו. למען האמת, ספלי הקפה לא לגמרי הפתיעו על רקע רמת הנקיון הירודה שראינו מסביב – רצפה מלוכלכת, מטבח ואיזור הגשה לא נקי, שירותים לא מתוחזקים (בלשון עדינה). אז נכון, היה עומס, אבל יש גבול ובאבו שוקרי הוא נחצה מזמן. 

כדי לתת סיומת קצת יותר מוצלחת ליום הזה, אספנו כנאפה מצוינת To Go בממתקי הכפר במורד הרחוב (רח' השלום 29) וגם עוגיות סולת מעולות – אחלה נחמה אחרי פרעות הקבב. זאת היתה ארוחה שלא ראויה לאחרונת הסטקיות בתחנת דלק, ואלא אם מישהו יגלה לי איפה המסעדה הבודדת באבו גוש שלא שמעתי עליה ומגישה אוכל מעולה, בפעם הבאה ניאלץ לחזור לקרוואן המבאסת קצת פחות, או פשוט לוותר ולנסוע לתל אביב.

פוסט זה פורסם בקטגוריה מסעדות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על אבו שוקרי המקורי או אותנטי my ass

  1. יונתן הגיב:

    אבו-גוש היה מרכז קולינרי כשנהריה הייתה עיר של יקים. כיום אין אוכל טוב באבו-גוש, בטח שלא בסופ"ש ובוודאי שלא בתחום הבשר. אם רוצים אוכל סביר ונקיון בסיסי צריך להגיע באמצע השבוע ולהסתפק בחומוס (וממתקים. הם באמת מצדיקים את עצמם, בינתיים).

  2. Islay הגיב:

    כן, כנראה שאתה צודק, צריך להשתחררר מהמנהג העתיק של הארוחה באבו גוש (למרות שאם יש כזה עומס בסופ"ש, בטח מישהו יודע משהו שאנחנו לא יודעים, לא? או שכולם נקלעו לשם בטעות או מתחזקים את הקונוטציה ההיסטורית כמוני… 🙂 ). בפעם הבאה רק כנאפה.

  3. יונתן הגיב:

    וודאי שאלו שבאים בסופ"ש יודעים משהו: הם יודעים שסניף מקדונלד'ס במבשרת סגור בשבת . ❗

  4. עירא הגיב:

    לצערי אני מסכים עם יונתן. אולי לא בימי נהריה היקית, אבל לפני שאבו גוש הפכה להיות אבן מושכת פסיכית כזו וצבר יצאו עם "חומוס אבו גוש" כדי לרכב על השם, היו חומוסיות שהיו חומוס טוב נטו. היום אין פוקוס, המקום לא קטן ואיכותי אלא גדול ותעשייתי, אבו-שוקרי התפצל, גדל, התאחד (או שאחד סגר, לך תדע) אבל החומוס לא חומוס, והעובדה שיש שם עכשיו גריל כבר אומרת שזה לא זה.

    המקום היחידי היום ששווה שם משהו זה הלבנונית שבתחתית הכפר (מקראוון התרחקי נא!) ולא בסופ"ש. יש להם חומוס בסדר גמור בשביל מקום שהוא לא חומוסיה, ומתובל כמו חומוס לליווי ארוחת שיפודים ולא כמנה עקרית. בפעם הבאה הטריחי את עצמך עד העיר העתיקה ותודיעי שאת באיזור, אני הייתי בי-ם בסופ"ש…

  5. עירא הגיב:

    אגב, אני לא גדול בלטינית, אבל לא זוכר שיש שם אפוסטרופים מעל אותיות. מותר להציע Veni, Vidi, Scrivi? (כתבתי)

  6. Islay הגיב:

    הלבנונית? לא זכור לי כמשהו לספר עליו הביתה. בדיוק אותה רמה כמו קראוון, אולי שירות טיפה יותר נעים. בעיר העתיקה לא הייתי מליון שנה בערך. נעשה טיול בהזדמנות. 🙂

    האפוסטרופים זה בשביל אורך התנועה, אבל אתה צודק, מקומם במילון ולא בכותרת. אני אעיף אותם. אני לא אוהבת Scrivi, זה כמו אלה שאומרים 'רשמתי' במקום 'כתבתי' גם כשהם מדברים על כתיבה אמנותית ("שמע, בדיוק גמרתי לרשום את הרומן החדש השלי" :mrgreen: ). פה אני מספרת, פעולת הכתיבה לא חשובה…

  7. zeev הגיב:

    אבו שוקרי במשכנו החדש ברח' השלום מבייש את כל מסורת המסעדות הערביות,
    אירוח והתיחסות ללקוח מתחת לכל רמה נורמלית, האוכל הפך להיות סתמי לחלוטין לא משהו שכדי לבוא עבורו במיוחד לאבו גוש, אפילו מים קרים ביום חם אין להם לתת ללקוח, כי הם מנסים ישר לדחוף לו שתיה, בסופו של דבר ניסו בחשבון לדחוף לי סלטים ופלאפל שכלל לא הזמנתי, שימו לב טוב לפירוט החשבון.
    בקיצור בושה למסעדות הערביות, לא שווה לבוא, גם בשביל החומוס.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s