Gusto או בוואריין בלו בחניון

לפני שבוע וקצת, מישהו מהעבודה שלי שם לב למשהו קצת חשוד כשקיצר את הדרך ועבר דרך מגרש חנייה בסוף יום עבודה. השעה היתה מאוחרת, החניון הקטן היה די נטוש ובקצהו דלקו אורות במבנה שנראה כמו משהו בין תחנת מוניות למוקד של חברת שמירה. דלת פלדלת חומה, חלון פשוט ומרובע עם סורגי ברזל סטייל בית סוהר, אלא שדרך החלון נראה ארון מלא בבקבוקי יין ודלפק. מכיוון שמדובר בבחור סקרן במיוחד בכל מה שנוגע לתכולה הפוטנציאלית של הבטן שלו במהלך יום עבודה, הוחלט לבדוק את העניין שוב באור יום.

למחרת, מוקד חברת השמירה התגלה כפיצריה חבויה, ולא סתם פיצריה אלא פיצריה גורמה שנפתחה רק לפני שבועיים. שני שולחנות עץ קטנים וכמה כיסאות על דלפק בר הם כל מה שיש שם, וזה הספיק לנו בהחלט. ערן, אחד הבעלים, נורא שמח שבאנו. זה לא שאנחנו כאלה מיוחדים, פשוט כולם שם זורחים מאושר מהפיצריה החדשה שלהם וכנראה גם נחמדים לאללה באופן כללי. ערן סיפר לנו שזה סוג של הגשמת חלום בשבילם, וזה ממש מורגש. החצי השני של ערן הוא שי דובלרו, שהיה שף-קונדיטור במול ים ועכשיו מכין פיצות שהן יצירות מופת קטנות. אה, וגם הוא זורח. כיף.

די ברור שצללנו ישר למים העמוקים ובחרנו את הפיצה עם השם הכי אקזוטי בתפריט – ארטישוק-בוואריין בלו. מעבר לרוטב העגבניות הבכלל לא סטנדרטי ותערובת הגבינות הבכלל לא מובנת מאליה, הפיצה עמוסה למדי בארטישוק ירושלמי צלוי וגבינת Bavarian blue, גבינה כחולה גרמנית לא חריפה במיוחד ובמרקם רך יחסית. הבוואריין בלו מונחת על הפיצה אחרי שהיא יוצאת מהתנור ונמסה מחום הפיצה עצמה, כי התנור רק יקלקל אותה. זו פיצה די מעודנת וטעימה להפליא, והביס הראשון הוא בערך השלב בו ארון היין נכנס רשמית לתפקיד האקדח מהמערכה הראשונה – פשוט מתבקש לשתות כוס יין לצד הפיצה הזאת, וארון היין מציע מבחר לא רע במחירים הזויים ומצויינים – כ-13-14 ש"ח לכוס יין. נדמה לי שרוב או כל היין שייך לשקד, רקנאטי למיניהם, איטלקיים ואוסטרלים שאני לא מצליחה לזכור כרגע את שמם. בגלל שהיה יום חם במיוחד ויתרנו על השיראז-קברנה ששמנו עליו עין והלכנו אחר המלצה לאיזה בלנד לבן קריר שהיה נחמד אבל לא השאיר יותר מדי רושם. מצד שני, הוא התאים בול למזג האויר.

הארטישוק-בוואריין בלו עלתה לנו 62 ש"ח לפיצה בקוטר של 32 ס"מ, שמספיקה בדיוק לשני אנשים רעבים. יש גם קוטר 40 ס"מ ב-82 ש"ח. מחירי דומינוס, רק הרבה יותר טעים. פיצות טיפה פחות מתוחכמות (אבל רק טיפה) עולות קצת פחות. בינתיים אין ב-Gusto צלחות בגלל כל מיני ענייני רשיונות ודברים מנהלתיים וזה בסדר גמור. הפיצות מוגשות על מגשי מתכת או עץ גדולים ובמקום צלחות יש קרטונים עבים ועגולים, וזה אפילו יותר נחמד כי זה בדיוק האיזון הדק שצריך כדי להרגיש סבבה לאכול פיצות מפוארות בידיים לצד כוסות יין.

כמה ימים אחרי קפצנו לביקור שני והלכנו על פיצה פונגי, פיצה עם גבינת פטה יוונית, פטריות פורטובלו, שמפיניון וירדן טריות ושום קונפי. לא יוצא לי להתקל בפטריות ירדן לעתים קרובות, לא יודעת למה, והן היו פשוט תענוג. איכשהו, במקומות אחרים שגם מתהדרים בפטריות טריות זה פשוט לא נראה ולא טועם ככה. השום היה עדין במיוחד והפיצה קושטה גם בצלפים. בדרך כלל אני לא אוהבת צלפים אבל פה הם נראו קצת אחרת ולא קלטתי בהתחלה שזה מה שאני אוכלת. מזל, כי אין ממש קשר בין הצלפים שיצא לי להכיר לבין מה שהגישו לי על הפיצה. פשוט, רך ומעודן, בשונה מהגרגרים הקשים והחמוצים שטעמתי בעבר. הם מביאים אותם מאיטליה, וזה שווה את המאמץ. עוד פיצה מעולה.

עם כל התוספות האלה כמעט שכחתי את הבצק, למרות שאני יודעת שיש אנשים שזה הדבר היחיד שקובע בשבילם אם הפיצה טובה. כנראה ששכחתי כי הוא כל כך מאוזן עד שכמעט לא מרגישים בו. מעבר לכך שהוא טעים, הוא בדיוק באמצע בין הדיקט הדק של עגבניה לעובי של דומינוס, מסיבי מספיק כדי להחזיק את כל מה שמעל ועדין מספיק כדי לא להעיק על הבטן ולא להיות המרכז. בקיצור, הוא ממלא בדיוק את התפקיד שלו כבסיס, אבל אין סיכוי שתשאירו את השוליים בצלחת.

הספיק לנו שבוע של היכרות כדי להכניס אותם לתפריט ארוחות הצהרים הקבוע שלנו. בכל זאת, לא כל יום פותחים מסעדות נורמליות, שלא לדבר על טובות, בשכונת מונטיפיורי. יש להם כל מיני הסדרים נחמדים כמו 10% הנחה קבועים לחברות וארגונים בסביבה שמזמינים קבוע, וגם כרטיסיה שנותנת פיצה שישית ב-50% הנחה. על הפלאייר שמחלקים אין כתובת, כי הכוונה היא לספק בעיקר משלוחים. אני אגלה בכל זאת שהם נמצאים ברחוב הנצי"ב 36, והטלפון הוא 03-6093515. יאללה, תכניסו לחיוג מהיר. בפעם הבאה, פיצה טונה-אספרגוס עם נתחי טונה לבנה מעושנת קלות (הם מעשנים לבד, במקום!), אספרגוס ירוק טרי ואפונת גינה. ואני בכלל לא אוכלת טונה.